מי זה ישו באמת?

בישראל, מי שמחפש את השאלה הזאת לרוב נמצא במקום מוזר. השם "ישו" מוכר — מספרי היסטוריה, ממאות שנים של יחסים מתוחים בין יהודים לנצרות, מסרטים, מאמנות, מסיורים בכנסיות. אבל מי הוא היה בדיוק, מה הוא טען על עצמו, ולמה דווקא הדמות הזאת המשיכה לעורר הדים אלפיים שנה — אלה שאלות שלרוב נשארות בלי תשובה ברורה.

הדף הזה לא ידלג מעל המתח. ההיסטוריה בין נצרות לעם היהודי קשה — אנטישמיות, רדיפות, שואה, שימוש לרעה בדמותו של ישו כנגד יהודים במשך מאות שנים. כל זה אמיתי וכואב. בו בזמן, ישו עצמו היה יהודי, תלמידיו הראשונים היו יהודים, וההצגה שלו כ"זר" ליהדות היא טעות היסטורית. הדף הזה מציע מה הטענה הנוצרית המקורית הייתה לגביו — לא כתחליף ליהדות, אלא כקריאה אחת ספציפית של דמות יהודית אחת.

כמה מונחים קודם

• ישו (בעברית מקובל "ישו"; בארמית-עברית של זמנו: ישוע) — מורה דתי יהודי שחי בארץ ישראל תחת הכיבוש הרומי. נולד בערך בשנת 4 לפנה"ס, הוצא להורג בערך בשנת 30 לספירה.
• הצליבה — שיטת הוצאה להורג רומית, איטית ופומבית, ששימשה את הרומאים בעיקר נגד מורדים ועבדים. ישו הוצא להורג בה על ידי השלטון הרומי, בהוראת הנציב הרומי פונטיוס פילאטוס.
• תחיית המתים (בהקשר של ישו) — הטענה הנוצרית שלאחר הצליבה, ישו נראה חי שלושה ימים אחר כך על ידי עדים רבים ששמותיהם נשמרו.
• משיח — תואר, לא שם משפחה. בעברית: המשוח, הדמות שהובטחה בתנ"ך לגאול את העם. ביוונית התואר תורגם לכריסטוס — ומשם נולד הצירוף "ישו כריסטוס" / "ישוע המשיח". הטענה הנוצרית הספציפית היא שישו הוא מי שמילא את התואר הזה.
• הברית החדשה — אוסף כתבים מהמאה הראשונה לספירה על ישו ועל תלמידיו, שכמעט כולם היו יהודים.
• הבשורות — ארבע ביוגרפיות קצרות של חיי ישו (מתי, מרקוס, לוקס, יוחנן), שנכתבו על ידי תלמידיו תוך כמה עשרות שנים ממותו.

תשובה קצרה וכנה

הטענה הנוצרית הספציפית היא שישו של נצרת היה לא רק מורה יהודי דגול אלא גם אלוהים בצורה אנושית. זאת טענה מוזרה, והנצרות עצמה מודה שהיא מוזרה. השאלה היא מי, מתי, ובאילו נסיבות החל להגיד אותה.

הקווים שעליהם רוב ההיסטוריונים מסכימים

נתחיל ממה שמוסכם. במאה הראשונה לספירה חי בארץ ישראל מורה יהודי בשם ישו. הוא לימד בערך שלוש שנים, נסע בין יישובים, אסף קבוצת תלמידים, התעמת לעיתים עם הרשויות הדתיות והרומיות, וריפא חולים לפי הדיווחים. הוא הוצא להורג בערך בשנת 30 לספירה על ידי השלטון הרומי בצליבה. אלה עובדות שמרבית ההיסטוריונים — יהודים, חילוניים, נוצרים, מוסלמים — מסכימים עליהן.

מקורות לא נוצריים מתקופה זו (ההיסטוריון היהודי יוסף בן מתתיהו, ההיסטוריון הרומי טקיטוס) מאזכרים את קיומו, את כינויו, ואת הוצאתו להורג. גם התלמוד מתייחס לדמות יהודית בשם הזה. הוא לא דמות בדיונית.

מה הוא טען על עצמו

מכאן מתחילה הטענה המיוחדת של הנצרות. לפי אחת מהבשורות (יוחנן), ישו אמר לקהל יהודי בירושלים "אני והאב אחד." "האב" כאן הוא הכינוי שהוא נהג להשתמש בו לאלוהים. במסגרת המסורת היהודית של זמנו, זאת הייתה אמירה דרמטית מאוד.

בסצנה אחרת (מרקוס), כששאל את תלמידיו "מי אני בעיניכם?", פטרוס ענה "אתה המשיח", וישו לא הכחיש אלא קיבל את האמירה. במסורת היהודית של זמנו, זאת אמירה שעוררה ויכוח עז וחלק מהזרמים ראו בה גידוף, כיוון שלמשיח היו ציפיות ספציפיות שישו לא נראה כמי שעמד בהן (מנהיג צבאי, גורש הרומאים).

לפי הבשורות, ישו גם אמר אמירה שמהדהדת באוזן יהודית: "אל תחשבו שבאתי לבטל את התורה או את הנביאים. לא באתי לבטל אלא למלא." הטענה הנוצרית הספציפית הייתה — מההתחלה — שהתורה והנבואה ממשיכות, ושישו טען להיות מי שאליו הן הצביעו.

מה תלמידיו אמרו עליו אחר כך

אחרי הצליבה, התלמידים נחבאו. זאת התמונה ההיסטורית. אבל תוך שבועות הם חזרו לפרהסיה — בירושלים, מטרים מהמקום שבו המורה שלהם הוצא להורג — ואמרו "ראינו אותו חי". הם המשיכו לומר את זה גם תחת עינויים, גם תחת איום מוות, גם כשנהרגו אחד אחרי השני בעשורים הבאים.

פאולוס (שאול התרסי) — בעצמו יהודי, פרוש לשעבר, שבתחילה רדף את התנועה — כתב על זה בערך בשנת 55 לספירה, כעשרים שנה לאחר האירוע, כשעדים רבים עדיין היו בחיים:

מסרתי לכם ראשית כל את אשר קיבלתי גם אני, כי המשיח מת בעד חטאינו, ככתוב, וכי נקבר, וכי הוקם ביום השלישי, ככתוב, וכי נראה לכיפא ואחר כך לשנים-עשר. אחר כך נראה ליותר מחמש מאות אחים בפעם אחת, שרובם חיים עד היום...

הניסוח "רובם חיים עד היום" משמעו שאפשר ללכת ולבדוק. זה לא אגדה שנכתבה מאות שנים אחר כך — זה כתב טענה מוקדם וניתן לבדיקה.

"אלוהים בצורה אנושית" — מה זה אומר

הטענה הנוצרית הספציפית לא הייתה שישו היה רק נביא או רק מורה, אלא — בלשון פאולוס בארץ של מנהיגי נצרות יהודיים — שהוא היה אלוהים שנכנס לחיים אנושיים:

הוא, בהיותו בדמות אלוהים, לא חשב לזכייה את היותו שווה לאלוהים, אלא רוקן את עצמו, לקח דמות עבד, ונעשה בדמות בני אדם.

כך המסורת הנוצרית במהלך ההיסטוריה קראה את חייו — לא כניסיון להחליף את היהדות אלא כטענה ספציפית של זרם יהודי מסוים שיש דבר אחד שאלוהים עשה במאה הראשונה, וזה דבר שאי אפשר להפריד מהדמות של ישו של נצרת.

ומה עכשיו?

אם אתה רוצה לבדוק בעצמך, הצעד הכי ישיר הוא לא להמשיך לקרוא ויכוחים — אלא לקרוא אחת מהבשורות בעצמך. הקצרה ביותר (מרקוס) לוקחת כתשעים דקות. אפשר לקרוא בעברית בקלות (תרגום הברית החדשה קיים בעברית מודרנית).

אם משהו פה נגע בך — ספק, סקרנות, או דווקא כעס בגלל היסטוריה כואבת — אפשר לדבר. הצ׳אט שלנו חינמי, פרטי, בעברית. אתה מתחיל אותו, אתה מסיים אותו מתי שתרצה.

מאיפה זה בא בכתבי הקודש

• יוחנן א':14 — "הדבר נהיה לבשר ושכן בתוכנו" — הטענה שאלוהים נכנס לחיים אנושיים
• מרקוס ח':29 — הצהרת פטרוס "אתה המשיח"
• מתי ה':17 — "לא באתי לבטל את התורה אלא למלא"
• יוחנן י':30 — "אני והאב אחד"
• אל הקורינתיים א' ט"ו:3-6 — הסיכום המוקדם ביותר של הטענה על תחיית המתים
• אל הפיליפים ב':6-8 — הניסוח של אלוהים שלקח דמות אנושית