מה עם יהודים שלא מקבלים את ישוע?

זאת שאלה שאי אפשר לשאול אותה בלי לדבר על ההיסטוריה. מאות שנים — צלבני אירופה, אינקוויזיציה ספרדית, גירושים, פוגרומים, השואה — נעשו דברים נוראיים נגד יהודים בשם של ישוע. הקטגוריה "תיאולוגיית החליפין" (replacement theology) — הטענה שהכנסייה החליפה את עם ישראל בתוכנית של אלוהים — שימשה כתשתית לרבים מהזוועות האלה.

הדף הזה לא ינסה לרכך את ההיסטוריה. הוא ינסה להגיד דבר ספציפי על מה שהכתבים הנוצריים המוקדמים — שנכתבו על ידי יהודים — בעצם אומרים על השאלה הזאת. מסתבר שמה שהם אומרים שונה מאוד ממה שנעשה בשמם במהלך ההיסטוריה.

כמה מונחים קודם

• תיאולוגיית החליפין (Replacement Theology, או "סופרסשניזם") — הקריאה שלפיה אלוהים החליף את עם ישראל בכנסייה הנוצרית. הקריאה הזאת לא הייתה הקריאה של הכתבים הנוצריים המוקדמים. היא התגבשה במאות הראשונות לספירה, במקביל להפרדת היהדות מהנצרות, ושימשה אחר כך לדורות של רדיפות.
• ישוע מנצרת (בעברית של זמננו מקובל "ישו"; בעברית-ארמית של זמנו: ישוע) — מורה דתי יהודי שחי בארץ ישראל במאה הראשונה. הוצא להורג על ידי השלטון הרומי באמצעות צליבה בערך בשנת 30 לספירה. הטענה הנוצרית הספציפית עליו היא שהוא היה גם אלוהים בצורה אנושית.
• שאול התרסי (גם: פאולוס) — יהודי מהמאה הראשונה, פרוש בהכשרתו, שבתחילה רדף את התנועה הנוצרית ובהמשך הצטרף אליה. כתב כשליש מהברית החדשה. הוא מי שכתב את הטקסט המרכזי על השאלה הזאת — שלושה פרקים שלמים במכתב לקהילה ברומא (פרקים ט'-י"א).
• הברית החדשה — אוסף כתבים מהמאה הראשונה לספירה על ישוע ועל תלמידיו הראשונים. שמו לקוח מנבואת ירמיהו על "ברית חדשה".
• משיח — תואר, לא שם משפחה. הדמות שהובטחה בתנ"ך לגאול את העם. הטענה הנוצרית הספציפית היא שישוע הוא הדמות הזאת.

תשובה קצרה וכנה

הקריאה של שאול עצמו על השאלה הזאת — שאול שהיה יהודי, ושכתב בנושא בכאב גלוי — היא שאלוהים לא דחה את עמו, לא ידחה אותו, וההבטחות שלו ליהודים "בלתי חוזרות". תיאולוגיית החליפין סותרת את מה שכתוב במפורש בכתבי הברית החדשה. כל המסורת של רדיפות יהודים בשם ישוע מבוססת על קריאה שגויה של הכתבים שלה עצמה.

זאת אמירה גדולה. נסביר אותה.

כאבו הגלוי של שאול

שאול התרסי פותח את הדיון שלו על השאלה הזאת — בפרק ט' של המכתב לרומאים — בהצהרה שלא נשמעת באופן רגיל מפי מנהיג דת. הוא כותב:

אומר אני אמת במשיח... כי גדול עצבי וכאב לבי אינו פוסק. הייתי מוכן בעצמי להיות מוחרם מן המשיח בעבור אחי, שאריי לפי הבשר, שהם בני ישראל, אשר להם בני המעמד והכבוד והבריתות וכינון התורה והעבודה וההבטחות; אשר להם האבות, ומהם המשיח לפי הבשר.

הלשון פה לא לשון של מנהיג שמסתכל מבחוץ. הוא כותב כיהודי שכואב על אחיו היהודים שלא קיבלו את הקריאה שלו של ישוע. הוא אומר משהו דרמטי — שהוא היה מוכן להחליף את גורלו האישי עם של עמו. זאת לא לשון של מי שחושב שהיהדות "הוחלפה" או שהיהודים "נדחו".

הוא ממשיך ומונה — בלשון של גאווה ועצב גם יחד — מה לעם היהודי יש: הבריתות, התורה, העבודה, ההבטחות, האבות. בלשון הווה. לא מה היה להם. מה שיש להם. גם בזמן שהוא כותב את המכתב הזה, בשנת 57 לספירה, כשלפי הקריאה שלו ישוע כבר בא, חזר לחיים, ועלה השמיימה.

הטיעון המרכזי: אלוהים לא דחה את עמו

בפרק י"א של אותו מכתב, שאול שואל ישירות: "שאלתי אם כן: האם דחה האלוהים את עמו?" התשובה שלו — בלשון יהודית עיקשת — היא: "חס וחלילה! גם אני בן ישראל אני, מזרע אברהם, משבט בנימין. לא דחה האלוהים את עמו אשר ידע מקדם."

זה לא ניסוח שמשתמע לשני פנים. הוא מציב את השאלה בפה מלא ועונה עליה בשלילה מוחלטת. אלוהים לא דחה את עמו. הקריאה של שאול היא שמערכת היחסים של אלוהים עם עם ישראל ממשיכה, גם אם רוב היהודים בני זמנו לא קיבלו את הקריאה שלו של ישוע.

ההסבר שלו הוא מורכב. הוא מתאר את המצב כתהליך זמני. "אכן בכשלונם — ישועה לגויים, להעיר את קנאתם." כלומר: הקריאה הספציפית של הברית החדשה היא שדחיית ישוע על ידי רוב עם ישראל פתחה דלת לעמים אחרים להיכנס לברית — ושזה זמני. "כי לא אחפץ, אחיי, שתעלימו עין מן הסוד הזה, פן תהיו חכמים בעיניכם: כי קשי-עורף נהיה בחלק מישראל עד אשר ייכנס מלוא הגויים — וכל ישראל ייוושע."

הקריאה הזאת — שעם ישראל בסופו של דבר ייוושע, ושכל זה נמצא בתוכנית — הפוכה לחלוטין מתיאולוגיית החליפין. שאול אומר במפורש שמערכת היחסים של אלוהים עם עם ישראל לא נסגרה ולא תיסגר.

המשפט שהכריע

המשפט הקריטי בכל הדיון הוא המסכם: "כי בלי תשובה הם מתנות אלוהים וקריאתו."

"בלי תשובה" — בלשון הברית החדשה היוונית, אמטמלטה — משמעו "לא יכול להתחרט עליהם". אלוהים, לפי שאול, לא יכול ולא יחזור בו מההבטחות שנתן ליהודים. הקריאה האלוהית לעם ישראל היא לא משהו שאלוהים מסוגל לבטל. גם אם הוא רצה — והקריאה של שאול היא שהוא לא רוצה — הוא לא יכול.

זה דבר חזק לומר. שאול אומר שאלוהים, במידה מסוימת, "כבול" להבטחות שלו לעם ישראל. הוא לא יחזור בו. הוא לא יכול.

זה הטקסט הנוצרי שעליו מבוססת הקריאה היהודית-משיחית, וזה הטקסט שאלפיים שנה של תיאולוגיית חליפין בחרו להתעלם ממנו.

על האנטישמיות שנעשתה "בשם ישוע"

ראוי לומר את זה ישירות. כל מה שנעשה בשם ישוע נגד עם ישראל — לאורך אלפיים שנה — סותר את הכתבים הנוצריים שלעצמם.

לפי קריאה כנה של כתבי הברית החדשה: ישוע היה יהודי. אמו הייתה יהודייה. תלמידיו היו יהודים. שאול היה יהודי. הם כיבדו את התורה (ישוע: "לא באתי לבטל את התורה אלא למלא"). הם המשיכו להתפלל בבית המקדש (מעשי השליחים מתעדים את כיפא ויוחנן עולים לתפילה בבית המקדש). הם חיו חיים יהודיים.

הטענה ש"היהודים הרגו את ישוע" — שעוצבה במאות מאוחרות יותר ושימשה כתשתית לרדיפות — סותרת את העובדה ההיסטורית הברורה שישוע הוצא להורג על ידי השלטון הרומי, בידי החייל הרומי, על פי גזר דין של הנציב הרומי. החלק היהודי בסיפור (המנהיגות הדתית בירושלים) היה משני, ולא מייצג את העם.

מהפוגרומים של רנוואלד דרך ספרד של 1492 ועד אושוויץ — כל זה לא היה במצוות ישוע. כל זה היה בניגוד למה שכתבי הברית החדשה אומרים בעצמם. הקריאה הנוצרית שעולה מהכתבים נוגעת לאהבה לאחים יהודיים. תיאולוגיית החליפין הייתה סטייה, לא קריאה נאמנה.

מה זה אומר ליהודי שקורא את זה

הקריאה היהודית-משיחית של ימינו עומדת על הקרקע הזאת. היא לא מבקשת מיהודי להפסיק להיות יהודי כדי לקבל את ישוע. היא טוענת — בעקבות שאול — שלקבל את ישוע כמשיח זאת השלמה של היהדות, לא דחייתה. יהודים שבחרו בדרך הזאת — בישראל ובתפוצות — ממשיכים לחיות חיים יהודיים, לשמור מצוות, לחגוג חגים.

זאת לא קריאה שיהודי מסורתי חייב לקבל. אבל היא קריאה שמכבדת את היהדות. היא לא דורשת ביטולה.

ומה לגבי יהודים שלא מקבלים את הקריאה הזאת

לפי שאול עצמו: ההבטחות עומדות. אלוהים לא דחה אותם. הם נשארים "אהובים בעבור האבות". הקריאה הזאת אומרת שלאלוהים יש עבודה לא גמורה עם עם ישראל — לא לחייב את כולם לקבל היום משהו, אלא נאמנות שלו לעם שלו.

זה לא אומר ש"לא משנה במה אתה מאמין". זה אומר שמה שמשנה — לפי הקריאה הנוצרית הקדומה עצמה — הוא לא רק החלטה אישית, אלא גם נאמנות אלוהית שעומדת מעבר.

ומה עכשיו?

אם השאלה הזאת מטרידה אותך — אישית, או בגלל מטען היסטורי, או בגלל משפחה — אפשר לדבר. הצ׳אט שלנו חינמי, פרטי, בעברית. אין לחץ להגיע למסקנה. אתה מתחיל ואתה מסיים מתי שתרצה.

מאיפה זה בא בכתבי הקודש

• אל הרומיים ט':1-5 — שאול על כאבו על אחיו היהודים ועל מה שיש להם
• אל הרומיים י"א:1-2 — "האם דחה אלוהים את עמו? חס וחלילה"
• אל הרומיים י"א:11-12 — קשיות העורף הזמנית ועתידה
• אל הרומיים י"א:25-29 — "וכל ישראל ייוושע" ו*"בלי תשובה הם מתנות אלוהים"*
• בראשית י"ב:1-3 — הבטחת אלוהים לאברהם
• ירמיהו ל"א:35-37 — הברית הנצחית של אלוהים עם עם ישראל