איך מתפללים?

אם הקלדת את השאלה הזאת, יש סיכוי טוב שאתה מחפש משהו מעשי. לא הסבר תיאולוגי על מהי תפילה. רק — איך עושים את זה.

בעברית "תפילה" עשויה להישמע ככזאת שמחייבת ספר, נוסח, או הקשר טקסי. במסורת הנוצרית — שצמחה מתוך עולם יהודי — הניסוח לעיתים אחר. הדף הזה יסביר את הגישה הזאת, ויראה איך אנשים מתפללים בפועל — בלי טקס, בלי נוסחה קבועה, ובלי שום ידע מוקדם.

כמה מונחים קודם

• תפילה (במובן הנוצרי הספציפי) — דיבור ישיר לאלוהים, לעיתים במילים, לעיתים בלי. המסורת הנוצרית מתייחסת לתפילה כשיחה, לא כהופעה.
• ישו של נצרת (בארמית-עברית ישוע) — מורה יהודי מהמאה הראשונה. הנצרות טוענת שהוא היה גם אלוהים בצורה אנושית. הוצא להורג על ידי השלטון הרומי באמצעות הצליבה (שיטת הוצאה להורג רומית פומבית) בערך בשנת 30 לספירה.
• רוח הקודש — לפי הקריאה הנוצרית, נוכחות אלוהים הפעילה בעולם ובאנשים. הנצרות גורסת שכשמישהו מתפלל, רוח הקודש נמצאת באמצע — עוזרת לבטא את מה שקשה לבטא.
• הבשורות — ארבע ביוגרפיות קצרות של חיי ישו (מתי, מרקוס, לוקס, יוחנן), שנכתבו בידי תלמידיו תוך כמה עשרות שנים ממותו.

תשובה קצרה וכנה

אין נוסחה אחת. הטענה הנוצרית הספציפית היא שתפילה היא פשוט שיחה — בקול או בשקט, במילים שלך, על מה שעולה אצלך — עם אלוהים שמקשיב. אין צורך בנוסח קבוע. אין צורך להיות "ראוי". מתחילים מאיפה שאתה.

מה ישו אמר על איך לעשות את זה

באחת מהבשורות (מתי), ישו אמר לאלה ששמעו אותו: "כשאתה מתפלל, היכנס לחדרך, סגור את הדלת, והתפלל לאביך שבסתר." האמירה הזאת הייתה ספציפית — בניגוד למנהג של תפילה ראוותנית במאה הראשונה, ישו הצביע על תפילה פרטית, פשוטה, ובלי קהל.

אחר כך הוא נתן דוגמה לתפילה — תפילה קצרה שתלמידיו ביקשו ממנו ללמד אותם. היא קיימת בעברית כ"תפילת האדון" או "אבינו שבשמיים". היא בנויה משש בקשות: שאלוהים יוכר כקדוש, שהמלכות שלו תבוא, שרצונו ייעשה, שיהיה לחם יומי, שהחובות ייסלחו, ושיינצלו מרע. הטענה הנוצרית הספציפית היא שזאת לא נוסחה — זה דגם, תבנית, של דברים שכדאי לכלול.

ארבעה דברים שכדאי לכלול

המסורת הנוצרית במהלך ההיסטוריה זיהתה כמה דברים שתפילה בריאה לרוב כוללת — לא כסדר חובה אלא כתזכורת:

להודות. להגיד מה אתה מודה עליו. גם דברים קטנים. זה לא חנופה — זה מבט נכון על מה שיש.

להתוודות. להגיד את מה שלא בסדר אצלך. בלי לתרץ, בלי להלקות את עצמך. רק להגיד את זה בשם, ולסמוך שאלוהים שמע.

לבקש. על עצמך, על מי שאתה אוהב, על העולם. בלי בושה לבקש, ובלי בושה אם לא הכל יענה כמו שביקשת.

להקשיב. לא לדבר. רק לחכות. הקריאה הנוצרית של הקשבה היא שלעיתים אלוהים מדבר דרך מחשבה שצצה, דרך פסוק שעולה, דרך שלום פתאומי שמגיע. לא תמיד. אבל לפעמים — וזאת סיבה להשאיר מקום.

מה לעשות אם אתה לא יודע מה להגיד

המסורת הנוצרית גורסת שזה בסדר. פאולוס, מנהיג נוצרי יהודי מוקדם, כתב במכתב לנוצרים ברומא: "גם הרוח עוזרת לחולשתנו, כי איננו יודעים להתפלל כראוי, אך הרוח עצמה משתדלת בעדנו באנחות שאינן ניתנות להבעה." כלומר — אם אין לך מילים, זה חלק מהמשחק. אפשר פשוט לשבת ולהיות. הטענה הנוצרית הספציפית היא שאלוהים מבין גם את מה שלא הצלחת לבטא.

תהילים כספר אימון

ספר התהילים בתנ"ך הוא בעצם אוסף תפילות. ישו ידע אותו בעל פה ונהג להתפלל ממנו. אם אתה מתחיל ולא יודע איך — לקרוא תהילים בקול, לאט, ולהתעכב על שורה שמדברת אליך, היא אחת הדרכים שהמסורת הנוצרית — והיהודית — מציעה. תהילים כ"ג, תהילים נ"א, תהילים קל"ט הם נקודות התחלה טובות.

כמה תקלות שכיחות

להתבייש שלא יוצא יפה. המסורת הנוצרית גורסת שתפילה היא לא ביצוע. גמגום, התחלה, עצירה — זה בסדר.

לחכות עד שתרגיש שאתה ראוי. הטענה הנוצרית הספציפית היא שאתה לא תרגיש ראוי. תתחיל בלי זה. הצליבה — הטענה הנוצרית — היא בדיוק על זה: שלא צריך להיות ראוי כדי לבוא.

לצפות שהכל ייענה מיד. המסורת הנוצרית מבחינה בין שיחה לבין מכונת אוטומט. תפילה אינה הזמנה ממוקדת לרצוי. היא קשר.

ומה עכשיו?

אם אתה רוצה לנסות עכשיו ולא יודע איך — נסה רק משפט אחד. בקול שקט, או בלב: "אלוהים, אם אתה שם, אני רוצה לדעת. תראה לי." זה לגיטימי. זה כנה.

אם משהו פה נגע ויש דברים שאתה רוצה לעבור עליהם — אפשר לדבר. הצ׳אט שלנו חינמי, פרטי, בעברית. אתה מתחיל ואתה מסיים מתי שתרצה.

מאיפה זה בא בכתבי הקודש

• מתי ו':5-13 — דברי ישו על תפילה, ותפילת "אבינו שבשמיים"
• תהילים ס"ב:8 — "שפכו לפניו לבבכם"
• אל הפיליפים ד':6-7 — הוראה מעשית להתפלל במקום לדאוג
• אל הרומיים ח':26 — "הרוח עוזרת לחולשתנו"
• אל התסלוניקים א' ה':16-18 — "התפללו בלי הפסקה"
• לוקס י"א:9-10 — "בקשו וייתן לכם, חפשו ותמצאו"